לפני ארבע שנים (מאי 2009) פרסמתי פוסט בבלוג תחת הכותרת אונליין אופליין.
היו לי אז כל מיני מחשבות סביב כל מה שנקרא נוכחות מקוונת, ולרגע היה לי נדמה שעליתי על תובנה שקשורה להתמודדות עם כל נושא המעבר בין האונליין לאופליין, ואיפה אם בכלל הוא עובר. ארבע שנים אחרי וזה עדין אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי.
חודשיים אחרי הפוסט ההוא, בעקבות העונה הראשונה של מחוברות, כתבתי שאני מרגיש לפעמים שאני חי בתקופה שאף אחד לא יודע מה יהיה מחר, בשבוע הבא, בעוד חודש, בעוד שנה. מרגיש שאני משתתף בניסוי שאף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות שלו. אף אחד לא יודע איך הריאליטי וטוויטר ופייסבוק ישנו לנו את החיים מעבר למה שעשו עד עכשיו. כל המושגים של פרטיות, של ידע, של אמת ושקר, של נכון ולא נכון – לפעמים אני מרגיש שאנחנו כולנו ניצבים בקושי על אדמה רעועה, ששום דבר לא בטוח, ששום דבר לא באמת חושב, חוץ מ… חוץ ממה? וזה מוצא חן בעיני ומלהיב אותי ומסקרן (אז אולי בכל זאת יצאתי עם תובנה).
בספטמבר של אותה שנה כתבתי על ספר שהצליח ללכוד משהו מהחוויה הזו, I miss my pencil (אני מתגעגע לעפרון שלי). הנה ציטוט רלוונטי של אחד ממחברי הספר: "אני לא רוצה לוותר על האהבה שלנו לחפצים מעשי ידי אדם, או על הניסיונות שמלווים את הייצור שלהם, כי מוצרים מספרים סיפורים. ארכיאולוגים מבינים את התרבות האנושית על ידי חפירות בעבר וחיפוש אחר חפצים, והם מנסים לחבר יחד את מה שנשאר מאחור. אם ארכיאולוגים בעתיד יבחנו את המוצרים שלנו, מה הם יגידו עלינו? אילו סיפורים יישמרו בהם? מה הם יוכלו להגיד עלינו?".
בסוף אותה שנה כתבתי על התופעה תחת הכותרת הטקסטורה של החיים. וגם היום, ארבע שנים אחרי, אני עדין מזדהה עם מה שכתבתי בפוסט על הכתבה: אני חייב להגיד שלמרות הכל, אני עדין לא מרגיש שהגעתי להבנה מוחלטת של המקום הזה. עדין לא הכל מרגיש לי פתור. וכל זה רק ב-2009. מאז היו עוד הרבה כתבות ופוסטים, שיעורים והרצאות שהעברתי בנושא, ואפילו פוסט באנטייטלד שנכתב לאחר ששברתי את הבוהן בכף רגל שמאל שלי לפני מפגש של פורטפוליו לייב.
עכשיו הגיעה זמנה של תערוכה.
ב-20/6 תפתח בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון התערוכה אונליין אופליין שאצרתי, שתעסוק בהשפעת העידן הדיגיטלי על עולם העיצוב. מטרת התערוכה להציג עבודות ופרויקטים שהושפעו מהעידן הדיגיטלי באחד או יותר מההיבטים הבאים: שימוש בפלטפורמה שהעידן הדיגיטלי מספק להפצה ולמציאת קהלים חדשים, דוגמת רשתות חברתיות ואתרי מימון המונים; מציאת השראה באסתטיקה שמאפיינת את העידן הדיגיטלי ובתוכן האינסופי שהוא מספק, באתרים ובאפליקציות כמו יו-טיוב או אינסטגרם; ושימוש בחידושים הטכנולוגיים שעידן זה מספק, כמו תוכנות ושיטות ייצור חדשות, הדפסת תלת-מימד ועוד.
קוראי הבלוג יכירו מן הסתם חלק גדול מהעבודות שיוצגו בתערוכה (לינק = הפנייה לפוסט רלבנטי בבלוג):
"HOW TO" – פרויקט ייחודי זה הוצג לראשונה בשבוע העיצוב בייג'ין באוגוסט 2012, ויוצג לראשונה בישראל במסגרת התערוכה "אונליין אופליין". יוזמות הפרויקט, האוצרות ליאורה רוזין וניצן דבי, פנו לקבוצה נבחרת של מעצבים מישראל ומסין והציעו להם מבחר של סרטי וידאו בשיטת "עשה זאת בעצמך" שבחרו מיו-טיוב. הסרטים שנבחרו מתייחסים למלאכות רבות שכמעט ונעלמו מהעולם, כגון אריגה וסריגה, או להבדיל, ניפוח זכוכית ונגרות. הן חוזרות בלבוש חדש דרך ערוצי מדיה שונים ההופכים אותן לפופולאריות יותר ויותר. המעצבים שנבחרו לפרויקט – חיים פרנס, טל גור, עזרי טרזי, סטודיו רדיש, טל מור, מאיה בן דוד, רועי וספי ינאי ותהילה לוי הינדמן – התבקשו ליצור אובייקט מקורי תוך שהם עושים שימוש, גם אם לא ישיר, במלאכה או במיומנות שלמדו מן הסרט. כך לדוגמה טל גור, שקיבל השראה מסרט יפני על קיפול טישרטס, יצר סדרת חולצות מודפסות באמצעות פטיש להשטחת שניצלים. סרט המלמד איך יוצרים צמר גפן מתוק שימש את סטודיו רדיש ליצירת מוביילים מצמר וכותנה. סרט המלמד איך מדליקים אש בעזרת קרח שימש את חיים פרנס ליצירת כלי ציד ביתיים מעור בעלי חיים.
האפליקציה Good Weather מבית היוצר של סטודיו Fried Cookie: סטודיו Fried Cookie הוקם לפני כשנה וחצי במסגרת סטארט-אפ בשם AfterDownload, המפתח טכנולוגיות להפצת תוכנות. חברות כגון נורטון, אדובי וגוגל כרום פונות לסטודיו כדי להגיע למשתמשים חדשים. הסטודיו מפתח ויוזם באופן עצמאי אפליקציות שאחת מהן, good weather, מציגה את מזג האוויר בצורה ברורה ורעננה ומגרילה בכל בוקר מיני-משחק בצורה אקראית על פי מזג האוויר.
Jacquard 2.0 – מיצב מקורי משותף של אריאל בלונדר ושירה שובל לספריית החומרים של מוזיאון העיצוב חולון ופאבלאב IL: רבים מהחומרים החדשים שמציפים את עולם העיצוב חדשות הם תוצרים של הנדסת חומרים מתקדמת או של מפגש יצירתי בין חומר גלם לבין טכנולוגיות ייצור ידניות ודיגיטליות. בעבר, עם פרוץ המהפכה התעשייתית, אפשר היה ליצור טקסטילים עם דוגמאות מורכבות באמצעות נול הז'קרד. כיום, קבצים גרפיים השולטים בקרן לייזר מאפשרים חופש דומה על ידי חיתוך ועיבוד של משטחים מחומרים שונים. Jacquard 2.0 מפגיש בין אמנות מסורתית לבין טכנולוגיה, ויוצר טקסטיל מורכב על ידי שליטה עדינה בטכנולוגית לייזר דיגיטלית. הטכנולוגיה מאפשרת קילוף איטי ומבוקר של שכבות הבד תוך חשיפת עומק ועושר צבעוני ההופכים את היריעה למשטח תלת ממדי.
שעון Lithe Clock של סטודיו ו.., שהשיקו קמפיין מימון המונים מוצלח באתר קיקסטארטר לייצור השעון ולהפצתו.
הדיילידודלגרם, פרופיל האינטסגרם של המאיירת גפן רפאלי, המעלה מידי יום איורים בהשראת תמונות שמוענות לאפליקציה וזוכה לעשרות אלפי עוקבים.
העבודה Humanum Unknown Error של האמנית צילה חסין והמעצב האינטראקטיבי אמיר תנא, שבוחנת את המתח בין שפת "הקפצ'ות", אותן מילים מעוותות המהוות מנגנון הפרדה בכניסה לאתרים שהשימוש בהם נועד לבני אדם בלבד, לבין שפת QR codes הנהירה למכונות בלבד.
קבוצת אאא, המעצבת גופנים עצמאים בדגש על איכות וחדשנות בתחום, יוזמת פעילויות שונות בתחום התרבות המקומית כמו ערבי השקה לגופנים חדשים, תערוכות, חלוקת פרסים כספיים ומלגות לקידום ולעידוד מצוינות טיפוגרפית, ערבי הקרנות של סרטים פתוחים לקהל ועוד.
הפלטפורמה המקוונת שמור בשם [ ] של המעצבת מאיה בן דוד, שמציעה מנגנון עכשווי לזיכרון חברתי. המעצבים המשתתפים בפרויקט התבקשו למלא את "הרווח שבין הסוגריים" ולהציע אובייקט של זיכרון (ממורביליה) כתגובה לחוויה שמקורה ברשת. אובייקטים אלה תוכננו לייצור בטכנולוגיות של הדפסה תלת-ממדית ומוצגים באופן נגיש ופתוח כקובץ להדפסה.
סדרת האגרטלים Instances של טל ארז וסטודיו קן עיצוב כוללת אוסף אגרטלים שבתוכם קודים לסריקה ולייצור באמצעות מדפסת תלת מימד. כל אגרטל מציג אפשרויות שונות של מניפולציות צורניות על האובייקט הפיזי והמשתמש יכול לחפש ולבחור את הצורה המתאימה לו ביותר.
סדרת הסכינים של תומר בוטנר, "Florentine Kitchen Knives", שהחלה את דרכה כסכיני מטבח "מתוצרת דרום מערב תל אביב" שנוצרו בתהליך יצור מקומי שיתופי.
מיכל סהר (הגילדה) ומושון זר אביב מציגים את גופן "אלף" שעוצב מתוך מוטיבציה להרחיב את מנעד הגופנים הקיימים בעברית ברשת, ובעיקר להוות אלטרנטיבה לברירת המחדל – "אריאל".
אפליקציית Any.Do, המשמשת כלי לניהול משימות, מעוצבת באופן מינימליסטי ומוקפד במטרה להפוך את החוויה המעיקה לפעולה פשוטה, כיפית וחכמה. האפליקציה כוללת פיצ'ר שנקרא Any.DO moment, שמטרתו לייצר חוויה משחקית שתגרום למשתמש לעבור בכל בוקר על המשימות שמחכות לו באותו היום.
ולבסוף, האפליקציה הסלולארית והחברתית Waze מאפשרת לנהגים לחלוק זה עם זה מידע על מצב הכבישים בזמן אמת. השירות כולל מפות המתעדכנות ברציפות, התראות על עומסי תנועה ותאונות, ניידות משטרה, פגעי מזג אוויר, הנחות על דלק ועוד.
התערוכה היא חלק מפעילות מכון שנקר לחקר ותיעוד העיצוב בישראל. היא מתחקה אחר קורותים של המותגים ותפיסתם בקרב הקהל – חלק מהמותגים קמו לתחייה אחרי שנים של היעדרות מהנוף בעוד שאחרים נעלמו. חלק עברו עדכון ורענון, ונשאלת השאלה מתי ולמה נחוץ מהלך כזה למותג וללוגו, ומה הערך המוסף של נוסטלגיה וסנטימנטים תורמים למותג בימינו.
